על שלבי התפתחות ומה שביניהם

אני לא זוכרת מתי קראו לי בפעם הראשונה ״גברת״ אך את התחושה אני זוכרת היטב. ״תן לגברת הנחמדה כאן שישייה מי עדן״ אמרה הקופאית הנחמדה בתחנת הדלק לעובד הנחמד והוא אפילו הכניס אותה לרכב, תודה שתדלקת פז, כמה נחמד. ״גברת״, אה?!

יש לא מעט תיאוריות ותפיסות על התפתחות האדם, במזרח ובמערב, התיאורטיקן אריק אריקסון הנכבד לדוגמא חילק את חיי האדם לשמונה שלבי התפתחות.

מה שמשמח אותי בתיאורה שלו זה שלא תיגמר ההתפתחות עד עצם היום האחרון. אני אגב, הגעתי לפי אריקסון לשלב האחרון וחילקתי אותו בלבי לשלושה תת-שלבים כדי לרכך את המכה: שלב ה״גברת״, ה״סבתא מגניבה״ וה״זקנה״. נראה לי שהגרסה לגברים היא ״גבר״, ״גבר״ ו״גבר״, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...

מה שמאד מעניין אותי אלו המעברים, מה קורה בין שלבי ההתפתחות של אדם, אף על פי שהם לא לינאריים וחדים, חוץ מלידה, הורות ומוות, ואפילו בהם יש מעברים. התחברתי מאד למונח ״בארדו״ של הבודהיזם הטבטי למצב הזה - בארדו, inbetween state, מתורגם למעבר, מרווח או מצב ביניים.

בין תקופות בחיים וגם בטיפול, זהו מצב מיוחד ומגיע לו לדעתי תשומת לב רבה, זמן שהייה והתבוננות. כאן מתעוררת לעתים התנגדות חזקה ודרישה להתקדם כבר, מקורן לרוב בגדילה מהירה או גדילה מואצת. משפטים כמו ״את כבר לא ילדה״, ״את אימא עכשיו״ או ״תתבגר בנאדם, מה אתה ילד?״ כוללים בין היתר ציפייה ומסר להיות כבר בשלב הבא וזהו, אין זמן, אין מעבר. בתהליך טיפולי נופלים לפעמים אסימונים רבים, במיוחד בתחילת הדרך, וכמה תיסכול יכול להתעורר בהמשך על הפער בין ההבנה העמוקה לשינוי של הרגלים מנטליים ומעשיים, “just do it” לא ממש עובד. כמה קשה להתעכב ולחקור את השלב החדש ואיך נכון לחיות אותו, כמה קשה להרגיש את כאבי הגדילה.

שלב חדש בהתפתחות הוא קצת כמו ג׳ינס חדש – מבטיח, קשוח ומאד לא נוח בהתחלה. פתאום יש געגוע לג׳ינס הישן, הרך, הנוח והמוכר, וגם שאלה מה לי ולג׳ינס החדש בכלל? יש מצב ללבוש פעם את זה ופעם את זה? או לא ללבוש בכלל? לשמור את הישן מקופל יפה בארון, עד שמשחררים אותו הלאה, כי הוא סתם תופס מקום? רק שהתפתחות היא לא באמת ג׳ינס שאפשר להימנע ממנו ופשוט ללבוש טריינינג, היא יותר כמו ״נגעת - נסעת״ ואין דרך חזרה.

ה״גברת״ נחתה עליי יום אחד בהיר, ללא התרעה מוקדמת, ונתקעתי. איכשהו, אולי בזכות התקיעות הזו, נכנסתי לתקופה ולא למעבר חד, לתקופה עם רגשות ותחושות מעורבים מאד, אני מודה. אחת התחושות שהפתיעה אותי ממש היא הקלה -

אני כבר לא חמודה. גם לא בחורה. בטח לא בייב. אני גברת!

פוסט הבא ב-04/2017

רישום: ״דיוקן של אישה״, אגון שילה (1910)

"Insight Out"

הוא בלוג אישי וסובייקטיבי אך לא עלי אלא על דרכי, על החופש לפקוח עיניים ולכוון מבט ״יחף״ פנימה והחוצה.

מבט כנה, צלול ופשוט על יחסים תוך-אישיים ובין-אישיים, על מעגל החיים ועל העולם מסביב. על הכרה. על ביטוי.

המשאלה שלי כאן, דרך כתיבה, צילומים וקישורים, היא להגיע לאנשים, לעורר מחשבה, השראה, דיאלוג וגם חיוך. בעיקר לעורר שאלות, קטנות וגדולות, במטרה לגעת באמת, כל אדם באמת שלו.